אלמנטים רוחניים אחרים שדרושים בסאלאט

מוסף לזכרון ונוכחות הלב, האלמטים הרוחניים של סאלאט כוללים:

- הכרה (טאפאג'ו) ומודעות ( טאפטהום)
- יראת כבוד ( טאזים )
- יראת כבוד ופחד ( האיבאט וחאוף )
- תקוה ( רג'אה )
- ענוה ( חושו )

טאפאג'ו ( הכרה ) וטאפאהום ( מודעות )

בזמנו שאיש שמתפלל לאל, הוא צריך לדעת את משמעותו הפנימית של התפילה וזכרון האל, ובזמנו שאומר את מילי התפילה כונתו הוא לגלה את עדינות המשמעות.

אימם רזה ( שלום עליו ) אמר: "תפילה היא תשומת לב מושלמת, כדי כל תשומת לב היא לאל". הוא גם אמר: "תפילה היא לותיר להכל אך האל, ותשומת לב להסכמתו".

משמעותו של המילה הכרה, עם הסכם לדיבורי הנביא מוחמד ( שלום עליו ) הוא: "הכרה היא לא ידוע דרך מלגה אך היא אור שמבריקה בליבו של מי שרוצה לדעת".

טאזים ( יראת כבוד )

הכרה היא אפשרית דרך יראת כבוד, והיא נוכחות מושלמת של העבד בתהלת האל, והוא עד האל. והוא מגלה את קיומו.

הקוראן הקדוש מצהיר: לכן האמינו באלוהים ובשליחו ובאור אשר הורדנו ממרומים. ( 64 : 8 )

האיבט וחאוף ( יראת כבוד ופחד )

יראת כבוד ופחד הם אשור של עד הוא ראה את מעלת האלוהים.

אלוהים אדרים אמר: המלומדים הם היראים את אלוהים מכל עבדיו. קוראן הקדוש, 35 : 28

זאת אומרת שבעל חוכמה הוא הצנוע על פני האלוהים. לכן, דבקות הבור והאיש הכללי הוא לא דרך הכרה וחוכמה. להם לא קיים חמר רוחני או ערך. לתפילת איש עם חוסר אמונה אין ערך. מפני שהוא לא מכיר את אלוהים, למרות שהוא אומר שיש לו אמונה באיסלאם.

זה טוב ידוע שחורון יראת כבוד היתה ניראת על פני הנביאים הקדושים ( שלום עליהם ) בזמנו של הטהרות והיו מתקוננים לתפילה. מתי שהיו שואלים על מצבם הם היו עונים: " אלו שמכירים את האלוהים, ותפילתם היא לאל, כך היא מצבם." זו היא מצב של ענוה שקיימה על חוכמה והכרה. זו היא פסגת ענוה, עם בטחון חוכמה והכרה."

הם אלו שהכירו אך מעלה הוא האלוהים, ומפחדים להפסיד את האהבה ואת השיחרור שאלוהים נתן להם.

רג'ה ( תקוה )

תקוה היא מודעות וביטחון בחן, נדיבות לב ,רחמים,חסד,וצדקה של אלוהים. ואמונה במתנות וברכות של אלוהים.

הזראת עלי- אבנה אבוטאלב (שלום עליו ) אמר:" תקוה היא להיות קרובים לחן האלוהים דרך לב ושמחתו הוא תקות האחוד אתו".

חושו ( ענוה )

זולנון – אל – מסרי אמר: " הסופי הוא יותר צנוע כל יום, כדי שכל שעה הוא יותר קרוב לאהוב". כל איש בעל מודעות, וקיים בליבו, הוא רחוק מהעולם החיצוני. היכלת וחושיו המנטליות הם לא קשורים לפעולות הנוספות בזמנו של התפילה.

_____________________________
 התיחסות
- Sadegh ANGHA, Hazrat Shah Maghsoud, Al-Salat, the reality of Prayer in Islam, M.T.O. Shahmaghsoudi Publication®, Riverside, CA, USA, 1998, pp 5-8.