השבחים והמסתורין של היציבות הגוף בסאלאט

מולאנה הזראת שאה מאגסוד סאדג אנג'ה, בספר אל – סאלאט, מגלה את המיסתורינים של השבחים ואת היציבות הגוף בסאלאט בקטעים הבאים (1). בצוע השבחים ויציבות הגוף בסאלאט הם אחד מההדרכות חיוניים ביותר בתפילות האיסלאם. ובמיוחד, תאור ההדרכות בתפילה הוא לא מוגבל למחשבות של איש. הם רק בין הגילוים שהנביא הקדוש של איסלאם הזראת מוחמד מוסטפה ( שלום וברכות אליו ) קיבל דרך לב ונשמה טהורה. הדרכות אלו הן ברכות האל כדי להדריך ולהשלים את כל איש שהוא במסע להכיר את עצמו האמיתי.

בסאלאט, נאמר שוב ושוב על טהור וניקוי הזהות – ויתור הזהות, והצהרה של האל היחיד.

בתפילה, הלב, הדקלום, והיציבות הגוף של איש אמונה מחפשים רק את האמת. וזה הזכרון של המשפט לא ילאה יללא אללאה ( לא קיים אלוהים רק אלוהים). כך הנביא הקדוש אמר:" ג'ולו ( הגיד ): לא ילאה יללא אללאה ותהיה מוצל".

ג'ולו היא מילה בצורת הריבוי ואימפרטיבי. משמעותו הוא לשחחר את הלב מכל הרצונות. ליחד את כל הכוחות הפנימיות, מילים, ופעולות הגוף ולהגיד לא ילאה יללא אללאה, כך שתהיה מוצל.

הפעולות הניבחרו והיציבות הגוף אחרי הנייאט, (כונה ) וטאקביראט – אול – אהראם, בתפילה הם: ג'יאם ( לעמוד ), רוקו ( להשתחב ), ג'יאם מוטטאססל ברוקו ( לעמוד אחרי ההשתחבות ), סוג'וד ( להשתטח ) וטאששאהוד ( להיות כעד ).

בתפילה, יציבות אלו הם לא כפופים לשינוי או טעם אישי. אין להם אספטים רגילים. אי אפשר להצדיק אותם על ידי פרוש פשוט. כדי שהם פעולות מבוססים על גילוים שמימיים. מה שדרוש הוא כנות ואמיתות בזמן הבצוע. משמעות המילים נייאט, וטאקביראט – אול – אהראם,, ג'יאם, וכל היציבות הגוף האחרים הם לא ילאה יללא אללאה.

צורת בן אנוש מוחלק לשני חלקים:

1 ). החלק שפונה לאדמה וכולל את כל המעשים הטבעיים של בן אנוש הוא סימבול האותיות ( לא ילאה יללא אללאה ).

2 ). החלק העליוני, מובן כהלב, הידים, הצוור והראש, פונים לשמיים. בפעולה, הוא קשור לטאקביראט – אול – אהראם עם הצורה של. בזמן העמידה, הרגליים צריכים להיות פתוחות. כדי שאנחנו פונים לאל מפנימים ומבחצוץ. כדי שהוא ההתחלה, הסוף, הגלוי, והחבוי. שני צעדי האיש בתפילה, אחד הוא לאדמה והשני הוא לשמים. מפני שהנברא הוא הופעת המציאות, ורבוי הקיום הוא כהשתקפות המציאות המוחלטת והקיום. וזה משמעותו של לא ילאה .


1 .ג'יאם ( לעמוד )

היציבה הראשונה בסאלאט זה לעמוד. הוא השתקפות האיש בזמן סגידת האל היחיד. העמידה היא בצורה של אליף. מציאותו הוא אחודות הקיום. ומשמעותו הוא אפוטרופסות של הנרומם ברמה הגבוה ביותר של הקיום.

1 .ג'יאם ( לעמוד )

רוקו וסוג'וד ( השתחבות והשתטחות )

מאולה עלי ( שלום אליו ) אמר:" עם סוג'וד ורוקו, ענוה וצניעות שבח את אלוהים המעלה וחפש קרבה ."

2 . רוקו ( השתחבות )

רוקו הוא השתחבות לאל. והמתפלל הוא במצב של ענוה מוחלטת. הצורה היא של ( לא ). משמעותו הוא ותור מוחלט בנוכחות המעלה.

2 . רוקו ( השתחבות )

3 . ג'יאם מוטטאססל ברוקו. ( לעמוד אחרי ההשתחבות ).

העמידה אחרי הרוקו הוא בצורה של אליף לפני ההשתטחות.

3 . ג'יאם מוטטאססל ברוקו. ( לעמוד אחרי ההשתחבות ).

4 . סוג'וד( השתטחות )

סוג'וד הוא ההאניהילציה הטוטלית של האריף ( הסופי ). שם הוא עזב לגמרי את כל הקשרים לאדמה והשיג אחוד טוטלי עם אלוהים.

4 . סוג'וד( השתטחות )

נאמר שמוטטאססים שאל את אבו ג'אפאר יבנה עלי יבנה מוסה ( שלום אליו ) לגבי המסדג, הוא ענה: " הוא שבעה חלקי הגוף שאיתם אחד משתטח". וסאייד יבנה ג'ובר זוג'וג' ופארא גם אישרו את זה.

הנביא מוחמד ( שלום אליו ) אמר: " הדריכו אותי להשתטח עם שבע טקסים של הערצה". זה שיך לשבע הרי הלב. את זה גם הנעור הזכיר. והביטוי שנאמר" הדריכו אותי להשתטח עם שבע טקסים של הערצה" מדובר למסע של שבע הרי הלב, מממלבת שמימי לאלהי ואחרי כן השג האלוהים. משמעותו של " אז לא לקרא אף אחד עם אלוהים ", זה לא להבניס אף אחד אך האל בזמן השתטחות.

דרגה זו שיחה לאלו שהיגיעו למצבו של תמידיות. במצב זה, שם ומשמעות לא קיימים יותר עם העבד. הוא בעל ערך מציאות ניצחית. כדי שהוא ויתר על בן – חלוף. בדרגה זו הוא אחד שומע ורואה על ידי האלוהים.

עם ישות טהורה כדי להשיג קרבה לאל.   עם השתטחות והעמידה כעוקבת רוקו נותן דמות של אללאה. 

5 . טאשאההוד ( להיות עד ראייה ).

טאשאההוד בלבד הוא בצורה של له. זה לשבח ולהגיד תודה לאל, ואשור האחדות והשליח בהכרה מוחלטת ובהירה. שלום לכל בעלי אמונה וזהות העצמית עם כנות מושלמת ואחודת. האמיתי צריך להיות עם ידע ואמונה.

5 . טאשאההוד ( להיות עד ראייה ).

לכן בכל זמן התפילה, כל יציבות הגוף מציגים לא ילאה יללא אללאה.

חמישה יציבי הגוף בתפילה.

#29

יציבות הגוף הם בקשר עם כוונת הלבבים והמילים של איש בזמן התפילה כדי להציג את אמת הסאלאט עם אמיתות ואחוד שלם עם האלוהים.

נוסף לזה, משמעותו של יציבות הגוף יכול להיות גם כך נאמר: הידים והראש בזמן הטאקביר ( ) ו (لله) , מתי קשור לאליף שניכתב בזמן העמידה נהיה אללאה (لله) . ערך האות ( هـ ) ( ה ) הסכים ללוח אבג'אד הוא 5 ומתי נוסף לאליף נהיה 6 , והאות (و) ( ו ) במילה (هو) ( הווה ) שיך ל6 ימי הבריאה, וכדי לצורה של האות ( ) ( ה ) בזמן הרוקו יש את הצורה של (و) בזמן של הרוקו הוא כולל את המילה (هو) ( הווה ) ומתי אליף (ا) (א ) הניכתב של המילה עמידה היא קשורה אליו אחרי הרוקו והסוג'וד מציגים (لله) ( אללאה ) כך שבראקאט אחת של תפילה דמות של (هو الله) ( הווה אללאה ) מוצג.

#29


_____________________________
 התיחסות
1.  Molana Shah Maghsoud Sadegh Angha, Al-Salat, The Reality of Prayer in Islam (Riverside, CA: M.T.O. Shahmaghsoudi Publications®. pp. 78-85
2. Molana Shah Maghsoud Sadegh Angha, Al-Salat, The Reality of Prayer in Islam (Riverside, CA: M.T.O. Shahmaghsoudi Publications®. pp.27-28

Bitte aktualisieren Sie Ihren Flash Player!